רש"ש על יבמות פ״ד

1 במשנה כה"ג שקדש כו'. כ' התוי"ט כאן שנה רבי שדין יבום מן האירוסין. ולי עוד בפ"ב מ"ו מי שקדש כו' מת כו' חולץ וא' מייבם ומש"כ דכ"מ מרפ"ג דכתובות. ע"כ כוונתו למש"כ שם בד"ה ועל אשת אחיו ע"ש. אבל ממתני' גופא לא מוכח מידי דאדרבה דאם לא היתה זקוקה מן האירוסין הוה א"ש טפי דלא נצטרך לאוקמה בהני גווני שכ' שם. אבל שם פ"א מ"ב מוכח יפה ד"ז דאיתא שם חלוצה מן האירוסין:

2 שם תוי"ט ד"ה שניה. ואפי' בתולות דמותרות לבעל כו'. ל"י למאי דייק לכתוב דמותרות לבעל כו' הלא גם באסורות לבעל ומותרות ליבם דאיירינן בהו גם כן מ"ל כגון בת בת בן אשתו של בעל ועוד אחרות ע"ש:

3 שם תוי"ט ד"ה וחלוצה. וכן כו' לא כתבה כו' ולא בכה"ג. תמוה דלמה ה"ל לכותבה כיון שהיא אלמנה ואלמנה כבר כתבה. ובלא"ה אין ראיה כ"כ מהרע"ב דשם שהרי השמיט ג"כ בעולה לכ"ג דפסקינן לעיל ס כראב"י דהולד חלל. ומש"כ ועוד כו' אחות חלוצה מד"ס ומשם הביאו כו' ראיה כו'. נמשך אחר גי' הישנה בתוס' שם אחות חלוצה. אבל גי' משובשת היא דמאי ראיה מאחות חלוצה לחלוצה לכהן אלא דצ"ל חלוצה דרבנן וכן הגיה הרש"א שם:

4 גמרא הא קתני ישראל שנשא ממזרת כו' וממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל. נדפס עה"ג בשם רש"ל למחוק וממזר כו'. ולפנינו לא נמצא ברש"ל ויותר ה"נ למחוק הקודם:

5 רש"י ד"ה נסיב כי אורחייהו. דשלישי ישראל הוא ואסור בשני. מבואר בדעתו ז"ל דהא דקהל גרים לא איקרי קהל היינו הם עצמם אבל בניהם שנולדו אח"כ בקדושה דינם כישראלים גמורים לענין זה דאסורים בפסולי קהל וכן הבין הרש"ל בתד"ה אי נסיב וכ"מ לכאורה לקמן צט דקרי להו שתי אומות. להמתגייר בעצמו ק"ל גר ולהנולד בקדושה ק"ל ישראל. ועי' כתובות מד ב ובתוס' שם ד"ה ואימא הא'. וק"ל ע"ז מהא דקדושין עה גר עד עשרה דורות מותר בממזרת כו' ע"ש. וכ"מ שם עד ב ע"ש וצ"ע: